קטגוריה: סקס

בחירות מוקדמות

לפגוש במקרה את אחד האקסים? מביך בקטנה.

לדבר איתו ברשמיות, כאילו אתם לא מכירים? מגרד בגב.

לראות תמונה של הבן שלו במסך של טלפון דור 1.1? כואב בעיניים.

להיזכר שאשכרה שכבת איתו פעם? מפוצץ את המוח.

שילוב של חרמנות וחוסר שעות שינה

אז התחלתי סוף סוף לצפות בסדרת המופת שרלוק. ונתקלתי סוף סוף בתופעה ששמה בנדיקט קמברבאץ'. וכמובן שמיד התאהבתי בו עד מעל הראש. אחרי הכול, הוא משחק את שרלוק הולמס, אחת מהדמויות הספרותיות האהובות עליי עוד מימי ילדותי. והקול. אלוהים, הקול.

אז חיפשתי קצת באינטרנט אתמול בלילה כדי לבדוק אם הוא רווק (הוא כן) או הומו (הוא לא).

כל כך הייתי עסוקה בעיני הפלדה שלו שהייתי בטוחה שאחלום עליו בלילה, וקיוויתי שנעסוק בפעילות גופנית כלשהי.

אז חלמתי. אבל לא עליו. ממש לא עליו. במקומו, הופיע בחלומי מנחם עיני, שגם אותו חיבבתי לא מעט בעברי הרחוק מאוד. וגם בחלום הייתי מאוהבת בו, אך עם זאת שנאתי אותו. נסתרות הן דרכי הקורטקס.

בנדיקט, בנדיקט. Wherefore art thou Benedict?‎.

גברים בעלמא

בימים האחרונים, איזה אידיוט אחד שיצאתי איתו פעם התחיל להגיב בקביעות לכל מיני דברים שאני כותבת בפורום ציבורי מסוים.

אחרי איך שהוא התנהג אליי, אני לא יכולה שלא להתפלא על התעוזה, או שמא הטמטום. מצד שני, זו היתה הבעיה שלו מלכתחילה: פעם נסעתי עד אליו בשביל זיון, ואפילו לא זכיתי לאורגזמה.

מזמן לא נתקלתי בשילוב נדיר כל כך של אנוכיות ואטימות.

אינטרסנטית לפעמים. אבל רק לפעמים.

לפני כשנה יצאתי עם בחור שמתגורר במדינה אחרת, ושהה בארץ בביקור מולדת. כמובן שהיה ברור מלכתחילה שאין סיכוי למערכת יחסים, אבל עדיין נהניתי לפגוש אותו. הוא חמוד, והבנתי שהרבה בחורות התלהבו מהסידור הבין-יבשתי הזה.

במהלך החגים הוא הודיע שהוא מתכנן להגיע לארץ. מיד חשבתי על מפגש יזיזי לוהט. אבל אז הוא ציין שהוא מגיע עם החברה החדשה שלו.

כמובן שלא נפגשתי איתו. כאילו, בשביל מה אתה טוב?

רקוויאם לגלידה

שוב לא עמדתי בפיתוי. הפעם הנפילה המוסרית שלי התרחשה ב"דורו", בתחילת שדרות רוטשילד. מפח הנפש הסתכם בשני כדורים: קוקוס-קפה, שהיה בלתי מורגש, ושוקולד, שהיה לו טעם של "דני". ניסיתי כמה מהטעמים האחרים, אבל הזדעזעתי מהדובדבנים בוודקה ומהתאנים המקורמלות (לתשומת לב כל הרובוטים באשר הם).

גלידה. איך אוכל לוותר על גלידה? היא אחת מאבני היסוד של קיומי. החושניות בהתגלמותה. אפילו תהיתי באוזני שרון מי יאכל גלידה מגופי העירום (השאלה, למי שתהה, לא זכתה לתגובה הולמת).

פעם היה לי אפילו חלום בנושא. יש לי כל הזמן חלומות מוזרים, ואני זוכרת כמעט תמיד את תוכנם. בחלום הזה הייתי אורחת במסיבה של כוכבי קולנוע. מי לא היה שם, זו השאלה האמיתית. דאריל האנה ניגשה אליי לפתע ושאלה אותי את הדבר הבא, מילה במילה: "אם היית גלידה, מי היית רוצה שילקק אותך?". עניתי לה שמצחיק שהיא שואלת, מכיוון שהיא מכירה אותו; מדובר בלא אחר מאשר רוטגר האוור, שאיתו היא שיחקה בסרט.

אח, רוטגר. כמה שאני הייתי מאוהבת בהולנדי הסקסי הזה. עיני התכלת, המבט החודר, החיוך הלעגני. היו לי כל כך הרבה חלומות מיניים עליו. עשינו סקס בכל כך הרבה מקומות (כולל ברחוב, מתחת למכונית). אלו היו הימים, אין מה לדבר. היום הוא הזדקן קצת, ולי הפסיקו כבר החלומות על סקס (לא כולל חלומות בהקיץ, כמובן). אבל הרומן שלנו היה מדהים בזמן הקצר שבו הוא נמשך.

ושוב, אני נאנחת. מה יהיה עם הגלידה שלי? כיצד אוכל לוותר על התענוג הקריר הזה בימי הקיץ הבאים עלינו לרעה? אני ממש לא יודעת. בקרוב מאוד אמור להיפתח סניף של "אייסברג" בשדרות רוטשילד פינת אלנבי. ואני כבר חושקת שוב בטעמים החדשים שלהם. שלא לדבר על "וניליה", הגלידריה הכי טובה בתל אביב. באמת שאפשר להשתגע.

ואפרופו שיגעון, אני חוששת שנדבקתי מהרופא שלי בגידול שהיה לו במוח. כבר כמה ימים אני לא מרוכזת; אני חושבת על דבר אחד, ואומרת משהו אחר לגמרי. מעניין. דמנציה בגילי? האם אני שוברת שיאים רפואיים? לפחות שיאייתו את השם שלי נכון בכתב העת לנוירולוגיה מתקדמת, או אולי דווקא לפתולוגיה אבנורמלית.

מחר אני מתכננת לקום בשמונה בבוקר. אבל אם הימים האחרונים מהווים אינדיקציה כלשהי, לפני תשע לא יהיה עם מי לדבר. ואז אני מגיעה לעבודה מאוחר ונאלצת לבלות יותר זמן עם הפולשים. לא נורא. חלק מהם דווקא בסדר. אם אתם בקטע של פולשים, כלומר.

האם אעז לאכול אפרסק?

היום הסתבר לי שאני יכולה להיות תסריטאית של סרטי פורנו לגיקים.

(לילה. משרד.)

עובד הייטק חרוץ יושב מול מסך המחשב ומתקתק במרץ. אך, אבוי. המחשב מפסיק לפעול. הבחור המיואש מטיח את ראשו בשולחן מרוב תסכול.

לפתע, נפתחת הדלת. (Cue sexy music)

טכנאית האוחזת בארגז כלים מחליקה אל תוך החדר. היא לובשת מכנסונים קצרצרים וחולצת כפתורים לבנה וצמודה, המדגישה את שדיה הענקיים. על אפה מונחים משקפי פלסטיק גדולים (בלי עדשות, כמובן). שערה האדמוני הארוך אסוף בזנב סוס.

היא מניחה את ארגז הכלים על הרצפה. הבחור ההמום מביט בה בחשש מה. היא מחייכת.

הטכנאית מתקרבת אליו באיטיות ומניחה את כפות ידיה על כתפיו. היא שולחת יד לאחור ומסירה בתנועה מהירה את הגומיה שהחזיקה את שערה. לאחר מכן היא מתכופפת קדימה, כך ששדיה צמודים לגבו של הבחור.

"מה הבעיה?", היא לוחשת בקול מפתה.

"ה… ה… המחשב לא עובד", משיב לה הבחור בקושי.

"הממ. אני צריכה לבדוק אותו יותר מקרוב. אפשר?" הבחור עוקב אחר כיוון מבטה, וקולט שהיא מתכוונת למחשב הנמצא מתחת לשולחן.

הטכנאית יורדת על ברכיה וממקמת את עצמה בין רגליו.

(המשך יבוא)

***

ולחשוב שהכול התחיל מזה שסיפרתי לעמיתיי לעבודה על שם החשפנית שלי: בּוֹבִּי אוסישקין.